גם את מתמודדת עם ילד נושך ואת מתוסכלת ומחפשת דרך לעזור לילד שלך להפסיק עם הנשיכות?
הילד שלך ננשך בגן וחסרת אונים מול התופעה?
כאן תוכלו לקבל מידע מקיף מהם הגורמים ומענה ל"תופעת הנשיכות"
זה כואב...
אמא של יאיר נכנסה נסערת לגן "זה לא הגיוני שיאיר יחזור עם שלוש נשיכות השבוע! אני לא מוכנה שהנשיכות ימשכו!! ואני דורשת לדעת מיהו הילד הנושך!"
לאחר כמה נסיונות הרגעה שלא צלחו לאם הכאובה שאלה שרה הגננת- "ומה ייתן לך שמו של הילד הנושך?"
"מה זאת אומרת- אנשוך אותו בחזרה אולי כך הוא יבין שלא נושכים את יאיר שלי..."
אין ספק שהאם לא באמת התכוונה לנשוך.
ברור שהצוות החינוכי לא ייתן שמות של ילדים להורים מסיבות אתיות מקצועיות.
כמה מגוחך ככה עצוב,
אז למה הילד נושך?
ישנן מספר סיבות אפשריות לצורך של הילד לנשוך,
במאמר שלפניכם תוכלו לקרא על המניע והצורך בנשיכות לצד המענה.
- גורמים תחושתיים-
(פרויד- פסיכולוג) התינוק מכיר את העולם דרך הפה, זהו הקשר הראשוני של התינוק עם העולם החיצון. דרך הפה הוא מספק את הצרכים הבסיסים ביותר שלו: אוכל, שתיה ובהמשך התינוק לומד להכיר גם חפצים נוספים באמצעות הפה.
תינוקות נוטים לבחון חפצים חדשים ומכניסים לפה כל חפץ חדש ולא מוכר, לא כל הילדים "השלימו" שלב זה מבחינה התפתחותית, ועדין בוחנים את העולם דרך תחושת הפה, ילדים שהשלב האורלי (הפה) לא התפתח מספיק נוטים לנשוך יותר ובעוצמות חזקות יותר.
-המענה-
ילדים עם סף תחושה גבוה ושעדין בוחנים את העולם דרך הפה זקוקים לגירויים תחושתיים חזקים סביב הפה.
- עם מברשת שיניים נשפשף החניכיים והלשון 4-5 פעמים ביום.
- ניתן לילד נשכנים מסוגים שונים,
- נתרגל עם הילד בתרגילי פיזותרפיה באזור הפה, תרגיל נחמד וכייפי בגן מומלץ לתרגל כל ילדי הגן ביחד, (סופרים יחד עם הילדים עד 1...2...3.. וכן הלאה) לתרגל 4-5 פעמים ביום.
10 נשיקות באויר
10 נשיכות באויר
10 נקישות עם השיניים
ואז עיסויים עם כפות הידיים על הלחיים (חזק) בספירה עד 10
-גורמים שפתיים-
ניתן להבחין בקושי זה אצל ילדים שהיכולת השפתית שלהם נמוכה משל חבריהם, לקראת גיל שלוש יכולת ההבנה וההבעה המילולית של רוב הילדים גבוהה יחסית וילדים שמתקשים בתחום השפתי עלולים להביע את תסכולם בנשיכות.
-המענה-
עבודה עם הילד הנושך בתחום השפה, לתמלל אותו ולשיים (לקרא בשם) את תחושותיו על מנת שילמד לבטא את עצמו ואת הרגשתו, "חנן לקח לך את המכונית ואתה כועס?" "בוא ביחד נגיד לחנן "חנן המכונית הייתה אצלי ואני מאד כועס שלקחת לי אותה"
כשהילד ירגיש שמבינים אותו הוא יהיה פחות מתוסכל ופחות אגרסיבי כלפי חבריו.
-גורמי אופי, טמפרמנט-
מזג קצר רוח, כן, גם ילדים הם בעלי אופיים שונים בדיוק כמו המבוגרים שסביבינו...ולכן יהיו ילדים עם מזג חסר סבלנות וקצר רוח שתגובתם הטבעית והראשונית תהיה אימפולסיבית "ואלימה"
-המענה-
ילדים עם טמפרמנט קצר רוח וסוער יצטרכו ללמד גבולות ברורים ואת הקודים החברתיים.
ככלל את המשפט: "בגן\בבית שלנו לא נושכים!!" צריך להאמר בכל מקרה של נשיכה אולם כשהילד נושך מהסיבות הנ"ל יש צורך בהקניית קודים חברתיים וגבולות ברורים.
-גורמים רגשיים ו/או תקופתיים-
ילדים שחווים שינוי בחייהם כמו מעבר דירה, גמילה, שינויים בהרכבים משפחתיים כמו גירושין או לידת אח, עלולים לפרוק קושי זה ולהביע את תסכולם ע"י נשיכות.
-גורמים סביבתיים-
יוצא לנו לא פעם "לנשוך (לא ממש) את הילד" מתוך אהבה, הביטוי אני אוכל אותך... אתה כזה מתוק...נשמע פה ושם, לנו כמבוגרים יש שליטה על שרירי הפה ויכולים לחוש את עצמת "הנשיכה" שלנו, אבל חשבתם פעם מה מבין הילד מהתנהגות זו? ננסה לחשוב מה קורה אם הוא ינסה על חברו שאותו הוא אוהב את "הבעת האהבה" המוכרת לו?! ילדים בגילאי 2-4 אינם יודעים לווסת את עצמת הנשיכה שלהם והם עלולים לנשוך נשיכה ידידותית ומבלי להתכוון להפעיל כח רב ולהכאיב מאד לאהוביהם.
-המענה-
כמה פשוט, לחדול ממנהג זה ולמצא ביטויי חיבה וגילויי אהבה אחרים שראויים לחיקוי מצד הפעוטות הרכים.
כמה פשוט, לחדול ממנהג זה ולמצא ביטויי חיבה וגילויי אהבה אחרים שראויים לחיקוי מצד הפעוטות הרכים.
מהו תפקיד המבוגר האחראי?
הקושי העיקרי של המוגר האחראי ביכולת לזהות מהי הסיבה שהילד התחיל לנשוך, לא תמיד בקלות ניתן לשים את האצבע על הסיבה ולכן במענה ל"תופעת הנשיכות" ננסה לעזור לילד בו זמנית בכמה אופנים.
כך נצמצם את התופעה למינימום.
לכן ראשית, "סור מרע" כפי שכבר כתבתי הכלל חייב להיות ברור וחד משמעי "בגן\בבית שלנו לא נושכים!" יאמר לילד הנושך, אבל במידית עיקר תשומת הלב תופנה לילד הננשך, מתייחסים לכאב ולעלבון כדי שהילד הנושך לא יהפוך את הנשיכות לדרך להשגת תשומת לב שלילי ואז במקום להוריד מינון הוא רק יגביר את קצב הנשיכות . אם ישתמשו במנגנון הענישה המקובל הילד הנושך יבין ששווה לו להמשיך לנשוך כי אז מתייחסים אליו, למרות שהיחס שלילי ולא נעים- בכל זאת יחס.
במקביל "עשה טוב" מחזקים ומעצימים את הילד הנושך בזמנים אחרים ובמקומות ופעילויות אחרות, "אספת צעצועים בשמחה" "צבעת יפה" "יש לך לב טוב" "אתה אוהב לעזור" וכד' תשומת הלב מופנית למקומות החיוביים שבילד.
בנוסף:
- נדבר על תחושות ורגשות, כאב, תסכול, שמחה, עצב, פחד.
- נספר סיפורים תואמים
-נתנסה בתחושה: ניתן לילד לשחק באביזרים עם מרקמים שונים כמו מברשות ממבחר סוגים, סקוטש, ספוג, ננס, בד קטיפה וכו'
- פעילויות במוטוריקה גסה כמו קפיצות בטרמפולינה, מגלשות, נדנדות וכו'
- ניתן לילד חיזוקים חיוביים ותפקידים מעצימים שיתנו לו תחושת שייכות וחלק בלתי נפרד וחשוב בקבוצה.
-תרגילי פיזותרפיה עם הפה כפי שצוין לעיל,
-בתקופה שרמת הנשיכות גבוהה הגננת תהיה צמודה לילד הנושך ברמת המקסימום ע"מ למנוע במעוד מועד כמה שאפשר.
בהצלחה!
ואשמח לקבל משוב
טובי.
